קולנוע

השנה היא 1987. בועז בן ה-12 מגלה סוד מטלטל על אביו הנערץ מאיר – גילוי שהופך את עולמו ומוביל לתוצאות הרסניות עבור משפחתו. עשור לאחר מכן, בועז רדוף האשמה יוצא למסע שבו ינסה להתמודד עם שדי העבר.

קומדיה שחורה פרועה, מושחזת ומצחיקה עד דמעות, שהפכה ללהיט קופתי גדול. בהשראת הקומדיות האיטלקיות הקלאסיות של שנות ה-60 וה-70, הסרט משלב הומור שנון עם מבט חד על טבע האדם. באמצעות פסיפס של סיפורים קצרים, אירוניים ולעיתים אבסורדיים, הוא בוחן את השיגעונות, ההרגלים והמוזרויות שמעצבים את חיי היום-יום שלנו – ממערכות יחסים, אהבה ומשפחה ועד לעולם העבודה המנוכר. התוצאה היא דיוקן משעשע ונוקב של החברה העכשווית, כזה שמעורר צחוק גדול, אך גם מחשבות על מי שאנחנו ועל הדרך בה אנו חיים.

מריאל מפתחת בן לילה יכולת לראות ולשמוע כל מה שהוריה, יוליה וטוביאס, רואים, חושבים ועושים. ההורים מתקשים להתמודד עם היכולת הטלפתית של בתם ועם התעקשותה לחשוף את השקרים הקטנים והעמדות הפנים שעוזרות להם (ולכולנו) לצלוח את החיים. עד מהרה, הם מוצאים עצמם בסחרור מניפולטיבי, אבסורדי, עם תוצאות לא צפויות.

ליאה ורוקו נפגשים במקרה בבר, והמשיכה ביניהם מיידית, עוצמתית ובלתי ניתנת להכחשה. השניים מתחילים ברומן סודי שמבוסס על פגישות מהירות וחשאיות בבית מלון, אך ככל שהזמן עובר, נדמה שרגשותיה של ליאה אל רוקו מתעצמים. כשנדמה שמערכת היחסים האסורה מתקרבת לנקודת הרתיחה, תפנית בלתי צפויה תגרום לגילויים מרעישים ומפתיעים שיסכנו את מערכות היחסים של ליאה, של רוקו, ושל כל מי שהם אוהבים.

אור ברנדס, סטודנט לפסיכולוגיה ולוחם במילואים ששירת בעזה כנהג טנק ("עגלון"), משדר פודקאסט מאולתר לחיילים דרך רשת הקשר. משיחות גלויות על פחד, הכחשה ותחושות נקם ועד בדיחות והטרלות - החיילים פותחים את עצמם ומדברים בגילוי לב. באמצעות קטעי קול מתוך רשת הקשר, לצד צילומים אינטימיים מתוך הקרבות, נפתח צוהר לנפשם של הלוחמים בתקופה שלאחר 7 באוקטובר.

הסרט עוקב אחר ההתמודדות, הכאב והתקומה של חברי הקבוצה ושל קהילה שלמה, לאחר אירועי השביעי באוקטובר, ומציג כיצד הספורט ושותפות הגורל הופכים לכלי שיקומי, חברתי ואנושי מהמעלה הראשונה.

בגיל 28 כתב אלי ויזל מכתב שחשף את שאיפתו לזכות בפרס נובל לספרות עבור "הלילה", הספר שחיבר לאחר ששוחרר ממחנות ההשמדה. כעבור עשרות שנים אכן זכה בפרס נובל – אבל לשלום. בתוך הפער הזה הוא חי כל חייו. ויזל הפך עצמו לאייקון ולמצפון של העולם החופשי, אלא שחליפת הטוקסידו שלבש על במות בכל רחבי העולם הסתירה את פיג'מת האסיר שלו, שממנה סירב להיפרד. במאי הסרט, שאביו היה על אותה רכבת לאושוויץ עם ויזל, יוצא למסע חקר אישי שבבסיסו האמונה שאנשים חשובים ראויים ליותר מהערצה, הם ראויים לאמת.